החלטה בתיק בש"א 2792/08

הנתבעת מבקשת להורות על ביטול היתר ההמצאה שניתן בהחלטתי מיום 21/11/07, בטענה שהיתר ההמצאה ניתן בהסתמך על מסמך מזויף שהוצג על ידי התובעת וכן מאחר שלא מתקיימים בענייננו תנאי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף, מבקשת הנתבעת להורות על עיכוב ההליכים בתביעה בשל העובדה שבין הצדדים נחתם הסכם המקנה סמכות שיפוט בלעדית וייחודית ל- Danish Institute of Arbitration .

לחלופין, מבקשת הנתבעת להורות על עיכוב ההליכים כנגדה מפאת פורום לא נאות או לאור הליך תלוי ועומד בין הצדדים במוסד הבוררות בדנמרק.

כתב התביעה נסב על הפרתו הנטענת של הסכם הפצה שנכרת בין הצדדים ביום 17/9/03, במסגרתו נקבע כי התובעת תשמש כמפיצה ומשווקת בלעדית של מוצרי הנתבעת (מערכות אלקטרומכניות). מקום התאגדותה ומושבה של התובעת הוא בישראל ומקום התאגדותה ומושבה של הנתבעת הוא בדנמרק.

התובעת טענה, כי הנתבעת ביטלה את ההסכם באופן פתאומי וחד צדדי, במהלך משא ומתן שהתנהל בדנמרק, ולאחר שהתובעת סירבה להיענות לניסיונות השיכנוע של נציגי הנתבעת בעניין ויתור על זכויותיה. בנוסף, נטענו בכתב התביעה טענות שונות לפיהן הנתבעת מכרה, באופן ישיר, את מוצרי התובעת ללקוחות בישראל בניגוד להסכם הבלעדיות, ללא קבלת הסכמת התובעת וללא תשלום עמלות, גבתה מהתובעת מחירים גבוהים מאלו שגבתה מחברות הבת שלה, וזאת בניגוד למוסכם, וכן שיכנעה עובדים של התובעת לעבוד עבורה.

בכתב התביעה נטען, כי במסגרת ההסכם מיום 17/9/03 נכללה תניית בוררות, לפיה חילוקי הדעות בין הצדדים יתבררו בהליך בוררות בפני מוסד הבוררות בדנמרק, על פי הדין הדני (סעיפים 21 ו-22 להסכם).  התובעת טענה, כי בסמוך לאחר גיבושו של ההסכם, ולאור התנגדותה לתניית הבוררות שנכללה בו, חתמו הצדדים ביום 30/9/03 על תיקון להסכם, שבמסגרתו בוטלו סעיפי ההסכם שנגעו למנגנון הבוררות הדני ולתחולת הדין הדני, ונקבע כי במקרה שבו יתגלעו מחלוקות, רשאים הצדדים להסכים על מינויו של בורר שימונה מטעם לשכת המסחר של ישראל-דנמרק (סעיפים 16-18 לכתב התביעה).

לאחר מכן, נטען כי הנתבעת "התעלמה" מהתיקון להסכם, ומשנוכחה לדעת שאין בכוונתה של התובעת לוותר על זכויותיה, היא פנתה למוסד הבוררות בדנמרק, תוך ציון כוונתה להגיש בעתיד את תביעתה במסגרת בוררות, והסתמכות על סעיפים 21 ו-22 להסכם, שכאמור, לשיטת התובעת, בוטלו במפורש במסגרת התיקון להסכם. התובעת טענה, כי פניותיה לנתבעת בעניין לא הועילו, והנתבעת עמדה על כוונתה לנהל הליך בוררות בדנמרק.

בבקשה למתן היתר המצאה, הסתמכה התובעת על מסמך התיקון להסכם, שצורף כנספח ג' לאותה בקשה, ונחזה כחתום על ידי גורמים מטעם שני הצדדים.

במסמך זה נאמר-

The Manufacturer and the Distributor mutually agree to amend the distribution agreement dated 2003-09-17.  Article 21 and Article 22 of the distribution agreement are hereby void. If mutually agreed by the Manufacturer and the Distributor, disputes or claims arising out of or in connection with the distribution agreement, or the breach, termination or invalidity thereof, shall be settled by an arbitrator appointed by the Israel-Denmark chamber of commerce...   

בבקשה הנוכחית, טוענת הנתבעת כי היא או מי מטעמה מעולם לא חתמו על התיקון האמור, ואף מעולם לא ראו את המסמך קודם לכן. 

הנתבעת טוענת, כי במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לקראת החתימה על הסכם ההפצה ולאחר שהתובעת ביקשה לשנות את סעיפים 21 ו-22 המעוגנים בו, שלח נציג מטעם הנתבעת מכתב בדואר אלקטרוני לתובעת, ובו נאמר בפירוש כי הנתבעת תתקשר בהסכם ההפצה בכפוף לכך שסמכות השיפוט תהא דנמרק. ואכן, בהתאם להתנייה זו, נחתם הסכם ההפצה. בנוסף, טוענת הנתבעת, כי במסגרת התנאים הכלליים שצורפו לחשבוניות ששלחה הנתבעת לתובעת נאמר במפורש שהדין החל על אי הסכמות בין הצדדים, הוא הדין הדני, וכל סכסוך בין הצדדים יידון בבית המשפט בדנמרק, למעט אם הנתבעת הסכימה לידון בבוררות בקופנהגן.

לטענת הנתבעת, מר Thorkild K. Nielsen שחתם על הסכם ההפצה בשמה ושעל פני הדברים, חתם גם על התיקון להסכם ההפצה, מעולם לא ראה את התיקון להסכם, והוא גם מכחיש שחתם עליו.

הנתבעת מבקשת לקבוע כי היא מעולם לא חתמה על התיקון להסכם ההפצה ושלמעשה, התובעת תמכה את הבקשה להיתר המצאה על בסיס מסמך מזוייף.

במקביל, הגישה הנתבעת בקשה להורות לתובעת למסור לה את המסמך המקורי שכותרתו- Amendment to Distribution Agreement (שצורף כנספח ג' לבקשה למתן היתר המצאה), וזאת על מנת שהנתבעת תוכל להעביר את המסמך לבדיקה מטעמה, לאור עמדתה בדבר היותו מזוייף (בש"א 2791/08).

הנתבעת טוענת, כי מאחר שמסמך התיקון הוא מזוייף, יש "לחזור" להסכם המקורי בין הצדדים, במסגרתו הוקנתה למוסד הבוררות בקופנהגן סמכות ייחודית, בהתאם לדין הדני.

בנוסף, מתייחסת הנתבעת לתנאי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, ומדגימה כיצד לשיטתה, הם אינם מתקיימים בענייננו, וכן טוענת כי הפורום הישראלי הוא פורום בלתי נאות, שכן מירב הזיקות העובדתיות בענייננו (מקום מושב הצדדים והמערכת ההסכמית ביניהם, מקום ההפרה, סיכויי אכיפה ושיקולים ציבוריים) מובילים כולם לפורום הדני. התייחסות נרחבת זו לשאלת תחולתם של תנאי תקנה 500 ולשאלת נאותות הפורום גררה אחריה התייחסות נגדית נרחבת אף יותר מצד התובעת במסגרת תגובתה.

יש לציין, כי שני הצדדים לבקשה מבקשים לחקור נגדית את המצהירים מטעם הצד שכנגד.

מכל מקום, אני סבור, שבמצב הדברים הנוכחי, יש לבחון תחילה את הבקשה לעיכוב הליכים, מפאת ההליך שתלוי ועומד במוסד הבוררות בדנמרק, בהתאם לסעיף בוררות.

כאמור, בכתב התביעה קבלה התובעת על כך, שהנתבעת פנתה למוסד הבוררות בדנמרק, לשם הכרעה בסכסוך, תוך שהיא מסתמכת על סעיפים 21 ו-22 להסכם ההפצה המקורי.